Texts and their creators: Charting the innovations of the tosafists
:0000-0002-7539-7802Description
Scholarly book chapter
Abstract
טענתו של אבי ליפשיץ, שהתוספות לתלמוד לא חוברו כיצירות העומדות בפני
עצמן אלא נועדו לשמש השלמות או מעין העדות שוליים לתלמוד הבבלי, מעוררת
מחשבה. הוא הדין ביחס למסקנתו, שהחיקוי העקבי של שיטת הריק התלמודי ושל
הנמקותיו הוא שאפשר לבעלי התוספות לחשוף בגוף התלמוד חידושים שיש להם
השלכות עיוניות ויישומים מעשיים גם יחד. הסגנון הפרשני של בעלי התוספות
עושה אותם אפוא למעין ׳בני בית׳ בלימוד התלמוד. לפיכך דבריהם נראים
כמתמזגים בתלמוד גופו ויש בכוחם להציע הארות ומסקנות חדשות המיוחסות
לתלמוד עצמו. אם נרחיב את היריעה ונציב טיעונים אלה בתוך ההקשר ההיסטורי
הרחב יותר של בעלי התוספות וסביבתם )המאות השתים עשרה והשלוש עשרה,
באירופה הנוצרית או באשכנז(, נגלה ממדים נוספים התומכים בנקודת ראות זו, וכן
התפתחויות שונות שבכוחן לחדד את הישגי התוספות על רקע החברה האשכנזית
ועולם התרבות התלמודי.
Permanent Link(s)
https://hdl.handle.net/20.500.12202/8520Citation
Kanarfogel, E. (2011). Texts and their creators: Charting the inovations of the tosafists. In Immaneul Etkes, et al., (eds.), "Education and Religion: Authority and Autonomy" (pp. 94-100). Jerusalem: Magnes. [Hebrew]
*This is constructed from limited available data and may be imprecise.
Item Preview
The following license files are associated with this item:
Except where otherwise noted, this item's license is described as Attribution-NonCommercial-NoDerivs 3.0 United States