Between the tosafist academies and the other battei midrash in Ashkenaz in the Middle Ages

Abstract

במאמר זה אדון בשאלת יסוד חשובה הנוגעת למרכזים ולמוסדות ללימוד התורה בארצות אשכנז במאה השתים־עשרה והשלוש־עשרה: מה בין ישיבות בעלי התוספות לבין בת י המדרש האחרים? האם אפשר לזהות הבדלים וחילוקים בין המוסדות הללו, ומה אפשר ללמוד מן החילוקים האלה באשד ללימוד התורה באשכנז, לא רק בשכבה העליונה של החכמים והתלמידים, האליטה, אלא גם בשכבות הנמוכות של הלומדים? כמה חוקרים כבר עסקו בשאלה זו, אך רק בדרך אגב, במחקרים שהוקדשו לנושאים רחבים יותר. 1 הניסיון להשיב על שאלה זו כרוך בקשיים. כפי שכבר העיר מוריץ גידמן לפנ י למעלה מ־ 100 שנה, בעלי התוספות בצרפת ובגרמניה כתבו פירושים וחידושים, ספר י הלכה ופסקים וכיוצא באלה בשפע, אך לא כתבו כמעט מילה על דרך לימודם ולא כל שכן על תנאי הלימוד ועל מקומות הלימוד שלהם. 2 אפילו אפרים אלימלך אורבך, שתרם תרומה לדורות במחקרו על דרכי הלימוד של בעלי התוספות תוך זיהד וניתוח של כל כתביהם שנודעו עד לזמנו ושיטותיהם, כמעט ולא עסק בענייני מקום הלימוד של בעלי התוספות, גודל המוסדות שלהם ותנאי התפתחותם או קיומם. 3 הוא הסתמך בעניק זה על התיאור של ישיבת ר׳ יצחק בן שמואל )הר״י הזקן( מדנפירא כפי שנמצא בהקדמת הספר ׳צדה לדרך׳ לר׳ מנחם אבן זרח, שנכתב בשנת 1370 בערך, בספרד , אם כי למחברו היו קשרים משפחתיים לצפק צרפת.